אמנם ישראל אינה גורם מרכזי בשרשרת האספקה הגלובלית של ארה"ב, אך היא עומדת בפני הזדמנות חד-פעמית להשפיע מעבר לגודלה הכלכלי. ביקורו של ראש הממשלה נתניהו בבית הלבן השבוע, הגם שיתמקד בנושאי החטופים ואיראן, עשוי להוות בדיוק את הפלטפורמה הנדרשת לכך.כשמדיניות ה"טראמפונומיקס" עולה על הבמה עם הטלת המכסים שהחלה ביום חמישי האחרון, המהלך הזה דורש שיקול דעת מיוחד. הצלחת האסטרטגיה תלויה ביכולתו של הנשיא טראמפ לבצע מהלכים מדויקים במיוחד - ולעשות זאת במהירות. המכסים צריכים לפעול לא כפטיש גס למלחמת סחר, אלא כמכשיר דק וממוקד שמיועד להשגת יעדים ספציפיים.מכסי טראמפ נועדו להשיג שני יעדים עיקריים:
אבל יש גם יעד שלישי שצץ בדיון הציבורי: השימוש במכסים כמקור הכנסה שיחליף מיסים מקומיים. המטרה הזו, למרות שהיא נשמעת מושכת פוליטית, עומדת בסתירה לשתיים הראשונות. מכסים שמשמשים בעיקר להכנסות המדינה יייקרו את המוצרים לצרכנים האמריקניים ועלולים לעורר אינפלציה - דבר שיפגע גם בתחרותיות הסחר וגם במאמצי החזרת הייצור.כדי שהתוכנית תצליח, נדרשת התמזגות של כמה גורמים:
הסערה הראשונית שגרמו הכרזות המכסים עוררה ציפיות לאינפלציה ומיתון, לצד תנודתיות חריגה בשווקים. המהומה הזו חייבת להיגמר במהירות. הממשל צריך להפוך את הנרטיב על ידי השגת הסכמים דו-צדדיים - ובמהירות.הנוסחה היא תנופה ותדמית: המדינות הראשונות שחותמות על הסכמים יקבלו את התנאים הטובים ביותר, דבר שיצור מירוץ עולמי לחתימה במקום עימות ממושך. ההסכם שמדובר עליו עם וייטנאם עשוי להיות האבן הראשונה שנופלת. אבל הסדר והתוכן של ההסכמים קריטיים.שרשרת האספקה האמריקנית קשורה קשר הדוק עם מספר מצומצם של מדינות. השותפים בעדיפות עליונה כוללים:
הסכמים עם המדינות הללו יכולים להרגיע את שווקי המניות והאג"ח ולייצב ציפיות אינפלציה. כשההסכמים האלה ייכנסו לפעולה, השילוב של ירידה במחירי הנפט (עם תוספת הייצור החדשה של OPEC+) וירידה בתשואות הארוכות יכול לאזן את לחצי המחירים של המכסים.אם הפדרל ריזרב יזהה שהמגמות האלה מתבססות, הוא יוכל להוריד ריביות קצרות טווח - דבר שיעזור לשמור על צמיחה גם בתנאי המכסים החדשים.אבל הכל תלוי במהירות. החלון קצר. בלי התקדמות, השוק יתחיל לתמחר מיתון. מכסים שנשארים בלי פתרון הופכים למס על הצרכנים, לא לכלי למדיניות אסטרטגית.
עשרת הימים הקרובים עשויים להיות מכריעים. עם השווקים הסגורים בסוף השבוע, יש לממשל הזדמנות לפרסם הכרזות ולעצב את התפיסה העולמית לפני שהשווקים יגיבו בזמן אמת. הימים שלפני פסח יכולים לסמל, באופן אירוני, מעבר מחשש משעבוד כלכלי לתקווה לשינוי אסטרטגי.
למרות שישראל אינה שחקן עיקרי בשרשרת האספקה האמריקנית, יש לה הזדמנות ייחודית להשפיע מעבר לגודלה. ביקור נתניהו בבית הלבן, הגם שיתמקד בחטופים ובאיראן, יכול להיות בדיוק הרגע הנכון.ישראל כבר מטילה מכסים נמוכים על רוב הסחורות. החריג הוא רכבים - באירוניה של הגורל, בדיוק אחד המגזרים שטראמפ מתמקד בהם. ישראל יכולה להכריז על ביטול מכסים על רכבים אמריקניים ולהשלים תמונה של סחר חופשי מוחלט.אבל חשוב יותר מכך, ישראל יכולה להתחייב להשקיע חלק מעודף הסחר השנתי שלה מול ארה"ב (כ-5 מיליארד דולר) במיזמים משותפים של ייצור מתקדם בתוך האמריקה - במיוחד בתחומים שבהם ישראל מובילה: מוליכים למחצה, בינה מלאכותית וטכנולוגיות ביטחון.עבור ארה"ב, זה יהפוך את ישראל למודל של השותף האידיאלי במסגרת הכלכלית החדשה של טראמפ: לא רק שווקים פתוחים, אלא השקעה הדדית וצמיחה תעשייתית משותפת. עבור ישראל, זה יכול להפוך אותה למדינה עם גישה מלאה לשוק האמריקני ולחברה במועדון הטכנולוגי של בינה מלאכותית שכל כך חיוני להצטרף אליו בעשורים הקרובים.
האסטרטגיה החדשה של טראמפ כרוכה בסיכונים גבוהים - אבל גם בפוטנציאל לשינוי משמעותי. אם תבוצע בדיוק, בדיפלומטיה ובהבנה של התלויות הגלובליות, היא יכולה ליצור מודל חדש של סחר בינלאומי. מודל שבו ייצור אסטרטגי וגישה הדדית לשווקים מגדירים את הכללים - לא רק עלות עבודה זולה או יתרונות חד-צדדיים.אבל הביצוע חייב להיות מושלם ומהיר.ולישראל? למרות שהיא מדינה קטנה, היא יכולה להיות הדוגמה הראשונה והמשמעותית לאסטרטגיה הזו.